מי באמת מפקח על הקריפטו בארצות הברית?

כאשר חברה אמריקאית מציעה מסחר בקריפטו, קל להניח שקיים גוף ממשלתי אחד שמאשר את פעילותה ומפקח על כל מה שמתרחש בפלטפורמה.

בפועל, המערכת האמריקאית בנויה אחרת.

מטבע מסוים יכול להיחשב סחורה לצורך מסחר אחד, להיות חלק מעסקת השקעה הכפופה לדיני ניירות ערך במסחר אחר, להפעיל חובות למניעת הלבנת הון כאשר הוא מועבר באמצעות בורסה, ולהיכנס לפיקוח בנקאי כאשר בנק מחזיק אותו עבור לקוחות.

לכן השאלה „מי מפקח על הקריפטו?” אינה מקבלת תשובה אחת. התשובה תלויה בשלוש שאלות:

• מהו הנכס?

• כיצד הוא מוצע או נסחר?

• איזה שירות מספק הגוף שמטפל בו?

במרכז המערכת נמצאות שתי רשויות שמוזכרות כמעט בכל דיון על קריפטו: הרשות לניירות ערך והנציבות למסחר בחוזים עתידיים על סחורות. לצדן פועלות רשות למניעת פשיעה פיננסית, רשויות בנקאיות, רגולטורים מדינתיים וגופי אכיפה נוספים.

התוצאה היא מערכת פיקוח רב־שכבתית, שבה אותה חברה יכולה להידרש לציית לכמה מסגרות חוקיות במקביל.

מדוע מלכתחילה נוצר בלבול?

מרבית חוקי הפיננסים המרכזיים בארצות הברית נכתבו עשרות שנים לפני המצאת הבלוקצ׳יין.

דיני ניירות הערך נבנו עבור מניות, איגרות חוב, קרנות וחוזי השקעה. דיני הסחורות נועדו לפקח על חוזים עתידיים, אופציות ונגזרים המבוססים על נכסים כמו חיטה, נפט ומתכות. חוקי העברת הכספים נבנו סביב בנקים, חלפנים וחברות תשלומים.

קריפטו חיבר בין התחומים האלה.

טוקן יכול לשמש לתשלום, להעניק גישה למערכת, לייצג בעלות בנכס, להימכר לצורך מימון מיזם ולהיסחר לאחר מכן בשוק פתוח. כאשר אותו נכס ממלא כמה תפקידים, הרשויות נדרשות להחליט לא רק מה הוא נקרא — אלא כיצד הוא משמש בכל עסקה.

במרץ 2026 פרסמו הרשות לניירות ערך והנציבות למסחר בסחורות פרשנות משותפת שנועדה להבהיר את יישום החוקים הפדרליים על נכסי קריפטו. הפרשנות מדגישה שהסיווג תלוי במאפייני הנכס ובנסיבות העסקה, ומשמשת גשר זמני בזמן שהקונגרס ממשיך לדון בחקיקת מבנה שוק רחבה יותר. (SEC)

הרשות לניירות ערך: מתי הקריפטו הופך לנייר ערך?

הרשות לניירות ערך, המוכרת בשם SEC, מפקחת על הצעה ומכירה של ניירות ערך, על בורסות לניירות ערך, על ברוקרים, על יועצי השקעות ועל קרנות ומוצרים פיננסיים הכפופים לחוקים שבאחריותה.

כאשר טוקן הוא נייר ערך, או כאשר הוא נמכר כחלק מחוזה השקעה, הרשות יכולה לדרוש רישום, גילוי מידע, עמידה בכללי מסחר ושמירת נכסי לקוחות. חברות שמפעילות זירת מסחר בנכסי קריפטו שהם ניירות ערך עשויות להידרש לפעול במסגרת רישיון המתאים לזירת ניירות ערך ולא רק כרשות להעברת כספים. (SEC)

הדוגמה הברורה ביותר היא נייר ערך שעבר טוקניזציה.

כאשר טוקן מייצג מניה, איגרת חוב או מכשיר פיננסי אחר שכבר עומד בהגדרת נייר ערך, העובדה שהבעלות נרשמת על בלוקצ׳יין אינה מוציאה אותו מהפיקוח. הרשות מגדירה נכסים כאלה כ־Digital Securities — מכשירים פיננסיים שהם ניירות ערך ומיוצגים באמצעות נכס קריפטוגרפי. (SEC)

המקרים המורכבים יותר הם מטבעות שאינם מעניקים בעלות פורמלית בחברה, אך נמכרים לציבור תוך הבטחה שהצוות יפתח מוצר, ייצור ביקוש ויגדיל את ערך המטבע.

מבחן חוזה ההשקעה

כדי לבדוק אם עסקה מסוימת היא חוזה השקעה, בתי המשפט והרשות משתמשים בעקרונות המכונים מבחן Howey.

באופן כללי, נבחנת השאלה אם הייתה השקעת כסף במיזם משותף, תוך ציפייה סבירה לרווח הנשען באופן מהותי על מאמציהם של אחרים.

בפרשנות משנת 2026 הבהירה הרשות שנכס קריפטו שאינו נייר ערך בפני עצמו עדיין יכול להימכר במסגרת חוזה השקעה. מצב כזה יכול להיווצר כאשר המנפיק משווק את המטבע יחד עם הבטחות לפיתוח, לניהול או לפעילות עסקית שהמשקיעים מסתמכים עליה כדי להרוויח. (SEC)

זהו אחד ההבדלים החשובים ביותר להבנת הרגולציה האמריקאית:

הנכס והעסקה אינם תמיד אותו דבר.

טוקן יכול להיות יחידת תוכנה או נכס דיגיטלי שאינו נייר ערך במהותו, אך מכירתו הראשונית יכולה להיות עסקת ניירות ערך. לאחר שהמערכת הופכת לפעילה, הבטחות הצוות הושלמו או הקשר לחוזה ההשקעה הסתיים, המסחר המאוחר בנכס עשוי לקבל יחס שונה. לפי ההכוונה העדכנית, נכס שאינו נייר ערך יכול להיפרד מחוזה ההשקעה שבמסגרתו נמכר, לאחר שהמנפיק מילא את התחייבויותיו או כאשר ברור שהמאמצים שעליהם הסתמכו הרוכשים הסתיימו. (SEC)

אילו נכסים אינם נחשבים כיום לניירות ערך לפי הרשות?

בפרשנות שפרסמה בשנת 2026 הציגה הרשות כמה קטגוריות של נכסי קריפטו שאינם, בדרך כלל, ניירות ערך בפני עצמם.

הקטגוריה הראשונה היא סחורות דיגיטליות — מטבעות הדרושים לשימוש במערכת קריפטוגרפית פעילה ושערכם נובע מפעולת המערכת, מהיצע ומביקוש. ברשימת הדוגמאות של הרשות נכללים בין היתר ביטקוין, אתר, סולנה, קרדאנו, דוג׳קוין, לייטקוין, צ׳יינלינק ו־XRP. (SEC)

קטגוריה נוספת היא פריטי אספנות דיגיטליים, ובהם יצירות, פריטי משחק, קלפים דיגיטליים ומטבעות המבוססים על תרבות אינטרנט. עם זאת, חלוקת פריט כזה לחלקים המעניקים בעלות משותפת יכולה לשנות את הסיווג ולהפוך אותו לנייר ערך. (SEC)

הרשות מכירה גם בכלים דיגיטליים המשמשים למטרה מעשית, כמו כרטיס כניסה, חברות, תעודה, זהות או הרשאה לשימוש בשירות. נכסים כאלה אינם נמכרים בהכרח כהשקעה, ולעיתים אף אינם ניתנים להעברה. (SEC)

המשמעות אינה שכל מטבע ברשימה „מאושר” בידי הרשות או שכל עסקה בו פטורה מדיני ניירות ערך. הפרשנות מתייחסת לאופי הנכס, אך שיטת הגיוס, ההבטחות שניתנו ואופן השיווק עדיין יכולים להכניס עסקה מסוימת לפיקוח.

הנציבות למסחר בסחורות: היכן נכנסת רשות הסחורות?

הנציבות למסחר בחוזים עתידיים על סחורות, המוכרת בשם CFTC, מפקחת בעיקר על שוקי הנגזרים.

כאשר חברה מציעה חוזים עתידיים, אופציות או חוזי החלף המבוססים על ביטקוין, אתר או סחורה דיגיטלית אחרת, הנציבות מחזיקה בסמכות פיקוח מלאה על המוצר, זירת המסחר, המתווכים והסליקה.

לדוגמה, חוזה עתידי על מחיר הביטקוין אינו רכישה רגילה של ביטקוין. זהו חוזה פיננסי שערכו נגזר ממחיר הביטקוין, ולכן הוא נכנס לליבת תחום האחריות של הנציבות.

בשוק הספוט — שבו קונים את המטבע עצמו ומקבלים בעלות עליו — הסמכות המסורתית של הנציבות מצומצמת יותר. הנציבות יכולה לפעול נגד הונאה ומניפולציה במסחר בסחורות דיגיטליות, אך לפי המסגרת הקיימת אין לה פיקוח מקיף ואחיד על כל בורסה שמפעילה מסחר רגיל בקריפטו, כפי שיש לה על בורסות נגזרים רשומות. (Commodity Futures Trading Commission)

ההבדל הזה יוצר מצב שנראה מוזר לציבור:

הנציבות יכולה לתבוע אדם שביצע מניפולציה במחירו של מטבע המוגדר סחורה, אך אין פירוש הדבר שכל פלטפורמה שמוכרת את המטבע מפוקחת על ידה באופן שוטף בכל הקשור להון, שמירת נכסים, אבטחת סייבר והתנהלות מול לקוחות.

האם כל מטבע שאינו נייר ערך נמצא תחת פיקוח מלא של רשות הסחורות?

לא.

הגדרת נכס כסחורה מעניקה לנציבות סמכות לפעול נגד הונאה ומניפולציה ומעבירה מוצרים נגזרים המבוססים עליו לפיקוחה. היא אינה יוצרת באופן אוטומטי מסגרת מלאה לכל מסחר ספוט בנכס.

זהו אחד הפערים שחקיקת מבנה השוק המוצעת מנסה לפתור: להעניק מסלול רישום ופיקוח פדרלי לבורסות, ברוקרים ודילרים המטפלים בסחורות דיגיטליות.

נכון ליוני 2026, הצעת חוק CLARITY עברה את בית הנבחרים, נוסח מתוקן שלה דווח מהוועדה הבנקאית של הסנאט ב־1 ביוני 2026, אך היא עדיין אינה חוק סופי. כדי להיכנס לתוקף היא נדרשת להשלים את הליך החקיקה, לרבות אישור הסנאט והשלמת נוסח מוסכם.

לכן חשוב להבחין בין המצב החוקי הקיים לבין ההסדר שהקונגרס עדיין מבקש ליצור.

הגוף שאינו קובע אם המטבע הוא השקעה — אך עוקב אחר תנועת הכסף

רשת האכיפה של משרד האוצר למאבק בפשיעה פיננסית, המוכרת בשם FinCEN, אינה מחליטה בדרך כלל אם טוקן הוא נייר ערך או סחורה.

תפקידה הוא למנוע הלבנת הון, מימון טרור ועבירות פיננסיות.

חברות שמקבלות ומעבירות מטבעות וירטואליים עבור לקוחות עשויות להיחשב נותנות שירותים פיננסיים או מעבירות כספים. הן נדרשות, בהתאם למודל הפעילות, להירשם, להפעיל תוכנית למניעת הלבנת הון, לזהות לקוחות, לשמור רישומים ולדווח על פעילות חשודה ועל עסקאות מסוימות. (FinCEN.gov)

זו הסיבה שבורסה יכולה להיות רשומה אצל FinCEN גם כאשר היא אינה רשומה כבורסת ניירות ערך או כזירת נגזרים.

הרישום מעיד שהחברה כפופה לחובות בתחום העברת הכספים ומניעת הלבנת הון. הוא אינו אישור לכך שכל המטבעות הנסחרים בה נבדקו, שהחברה יציבה כלכלית או שכספי הלקוחות מבוטחים.

זהו הבדל מהותי שמשתמשים רבים מפספסים.

משרד האוצר והסנקציות

מחלקות נוספות במשרד האוצר עוסקות בקריפטו מזוויות אחרות.

כאשר כתובת ארנק, שירות ערבול, בורסה או אדם נכללים ברשימת סנקציות, חברות אמריקאיות וגופים הכפופים לדין האמריקאי עשויים להידרש לחסום נכסים ולהימנע מעסקאות עמם.

הפיקוח הזה אינו עוסק בשאלה אם המטבע הוא השקעה טובה. הוא עוסק במניעת שימוש במערכת הפיננסית בידי גורמים הנתונים לסנקציות ובאכיפת כללים הנוגעים להלבנת הון, מימון טרור ופשיעה פיננסית.

לכן בורסה אמריקאית יכולה להקפיא העברה לא משום שהמטבע אסור, אלא משום שהכתובת שאליה הוא נשלח נקשרה לגורם מוגבל או לפעילות שנמצאת בבדיקה.

הרגולטורים של הבנקים

כאשר בנק אמריקאי מציע שמירת קריפטו, שירותי תשלום, החזקת רזרבות או פעילות אחרת הקשורה לנכסים דיגיטליים, נכנסים לתמונה הרגולטורים הבנקאיים.

הפיקוח מתחלק בין גופים כמו:

• המשרד לפיקוח על המטבע.

• הבנק המרכזי האמריקאי.

• התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות.

• רשויות בנקאות מדינתיות.

המשרד לפיקוח על המטבע מפקח על בנקים לאומיים ומוסדות חיסכון פדרליים. הבנק המרכזי מפקח על קבוצות בנקאיות ועל בנקים מסוימים, והתאגיד לביטוח פיקדונות מפקח על מוסדות שבתחום אחריותו ומנהל את מערכת ביטוח הפיקדונות.

בשנת 2025 הבהיר התאגיד לביטוח פיקדונות שבנקים הכפופים לפיקוחו יכולים לעסוק בפעילויות קריפטו מותרות בלי לקבל אישור מוקדם ייעודי, בתנאי שהם מנהלים את הסיכונים ועומדים בדין. הרשויות הבנקאיות פרסמו גם עקרונות לניהול סיכונים בתחום משמורת נכסי קריפטו. (FDIC)

אין פירוש הדבר שמטבעות המוחזקים בידי בנק זוכים אוטומטית לאותו ביטוח שמגן על פיקדון דולרי. היקף ההגנה תלוי במבנה המוצר, באופן ההחזקה ובישות המשפטית המספקת את השירות.

המדינות עדיין ממלאות תפקיד מרכזי

ארצות הברית היא מערכת פדרלית, ולכן לא כל הפיקוח מתבצע בוושינגטון.

רבות מחברות הקריפטו נדרשות לקבל רישיונות להעברת כספים במדינות שבהן הן פועלות. לפי ארגון מפקחי הבנקים המדינתיים, עשרות מדינות מחילות רישיון להעברת כספים או רישיון דומה על פעילות העברת מטבעות דיגיטליים. (CSBS)

הדרישות עשויות לכלול:

• הון עצמי מינימלי.

• ערבויות.

• שמירת נכסים נזילים.

• בדיקות מנהלים ובעלי שליטה.

• דיווחים תקופתיים.

• שמירת כספי לקוחות.

• ביקורות ופיקוח.

• טיפול בתלונות צרכנים.

חברה המבקשת לפעול ברחבי ארצות הברית עלולה להזדקק לרישיונות בכמה מדינות במקביל. לכן הכיתוב „Licensed in the United States” אינו תמיד מתאר רישיון ארצי אחד.

מדוע ניו יורק מקבלת יחס מיוחד?

מדינת ניו יורק מפעילה משטר רישוי ייעודי לפעילות במטבעות וירטואליים, המוכר בשם BitLicense.

חברה המבקשת לבצע פעילות מסוימת במטבעות דיגיטליים עבור תושבי ניו יורק עשויה להידרש לקבל את הרישיון או לפעול באמצעות מסגרת בנקאית או נאמנות שאושרה בידי הרשות המדינתית לשירותים פיננסיים.

הרשות מבהירה שהרישיון מאפשר פעילות במטבעות וירטואליים מול ניו יורק או תושביה, אך אינו מחליף רישיונות אחרים. חברה שמעבירה גם דולרים, לדוגמה, עשויה להזדקק בנפרד לרישיון העברת כספים. (Department of Financial Services)

זו דוגמה טובה לאופן שבו שכבות הפיקוח מצטברות: אותה חברה יכולה להיות רשומה אצל FinCEN, להחזיק רישיונות מדינתיים, לקבל BitLicense ולפעול גם תחת כללים של רשות פדרלית נוספת בהתאם למוצרים שהיא מציעה.

המסגרת החדשה למטבעות יציבים

ביולי 2025 נחקק חוק GENIUS, שיצר את המסגרת הפדרלית הראשונה למנפיקי מטבעות יציבים המשמשים לתשלום.

החוק קובע שמטבע יציב לתשלום בארצות הברית יונפק בידי מנפיק מורשה במסגרת פדרלית או מדינתית מתאימה, ומחיל דרישות הנוגעות לרזרבות, לפדיון, לדיווח ולמניעת הלבנת הון. החוק גם מבהיר שמטבע תשלום יציב העומד בתנאיו אינו נחשב בדרך כלל לנייר ערך. (The White House)

המסגרת החדשה אינה מעניקה לרשות אחת שליטה על כל תחום המטבעות היציבים. הפיקוח תלוי בזהות המנפיק: בנק, גוף חוץ־בנקאי, מוסד פדרלי או מנפיק המורשה במדינה.

המשמעות היא שגם לאחר חקיקה ייעודית, המערכת האמריקאית ממשיכה לפעול באמצעות חלוקת אחריות בין כמה רגולטורים.

רשות המסים אינה רגולטור מסחר

רשות המסים האמריקאית עוסקת בחבות המס הנוצרת מפעילות בקריפטו.

היא אינה מחליטה בדרך כלל אם בורסה רשאית להפעיל שוק, אם טוקן הוא נייר ערך או אם חוזה עתידי יכול להיסחר. תפקידה הוא לקבוע כיצד מדווחים על מכירה, החלפה, הכנסה, כרייה, סטייקינג ופעולות אחרות לצורכי מס.

לכן חברה שמדווחת לרשות המסים אינה בהכרח מפוקחת כבורסה או כמוסד פיננסי. דיווח מס ופיקוח על פעילות השוק הם שני תחומים שונים.

גופי אכיפה אינם בהכרח גופי פיקוח

משרד המשפטים, הבולשת הפדרלית, התביעה ורשויות מדינתיות יכולים לחקור הונאות, גניבה, הלבנת הון, פריצה ושימוש פלילי בקריפטו.

אולם גוף שמגיש כתב אישום לאחר הונאה אינו בהכרח הגוף שמפקח באופן יומיומי על הבורסה שבה בוצעה העסקה.

ההבחנה חשובה:

רגולטור קובע כללים, מעניק רישיונות, מבצע ביקורות ומפקח על פעילות שוטפת.

גוף אכיפה חוקר הפרות ומעמיד חשודים לדין.

חלק מהרשויות, כמו הרשות לניירות ערך והנציבות למסחר בסחורות, ממלאות את שני התפקידים בתחומים שבאחריותן. גופים אחרים מתמקדים בעיקר בחקירה פלילית.

אותה עסקה יכולה להפעיל כמה רשויות

נניח שחברה משיקה טוקן חדש, מגייסת כסף מהציבור ומבטיחה לפתח רשת שתגדיל את ערכו.

המכירה הראשונית עשויה להיכנס לפיקוח הרשות לניירות ערך כחוזה השקעה.

כאשר הטוקן הופך לנכס פעיל במערכת מבוזרת, הוא עשוי להיסחר כסחורה דיגיטלית.

אם בורסה מעבירה את הטוקן עבור לקוחות, היא עשויה להיות כפופה לחובות של FinCEN ולרישיונות מדינתיים.

אם מוצעים עליו חוזים עתידיים, הם נכנסים לפיקוח רשות הסחורות.

אם בנק שומר אותו עבור לקוחות, הרגולטור הבנקאי הרלוונטי יבחן את המשמורת וניהול הסיכונים.

אם חברה מחזיקה אותו ומוכרת ברווח, רשות המסים תעסוק בדיווח ובהשלכות המס.

לא מדובר בהכרח בסתירה. כל רשות בוחנת חלק אחר מאותה מערכת.

מדוע הסיווג משפיע על המשתמש הרגיל?

הוויכוח בין נייר ערך לסחורה נשמע משפטי, אך יש לו השלכות מעשיות.

כאשר נכס מוצע כנייר ערך, המנפיק עשוי להידרש לספק מידע על החברה, הנהלתה, מצבה הפיננסי והסיכונים. זירת המסחר והמתווכים עשויים להידרש לעמוד בכללים הנוגעים לשמירת נכסים, ניגודי עניינים ופיקוח שוק.

כאשר הנכס הוא סחורה דיגיטלית, המסחר בנגזרים עליו נמצא תחת מסגרת ברורה יחסית, אך המסחר הרגיל בנכס עצמו עדיין אינו כפוף בהכרח לאותה מערכת פדרלית מקיפה.

כאשר הפלטפורמה מפוקחת רק כמעבירת כספים, הדגש נמצא בזיהוי לקוחות ומניעת הלבנת הון — ולא בהכרח בשאלות כמו הפרדת נכסי לקוחות, ניגודי עניינים או איכות המטבעות המוצעים למסחר.

לכן עצם קיומו של רישיון אינו מספיק. צריך להבין מה הרישיון מכסה.

ארבע טעויות נפוצות בהבנת הפיקוח

רישום אצל FinCEN אינו אישור השקעה

הרישום מצביע על חובות בתחום שירותי הכספים ומניעת הלבנת הון. הוא אינו אומר שהממשלה בדקה את כל המטבעות או מבטיחה את יכולת הפירעון של החברה.

נכס שמוגדר סחורה אינו בהכרח מפוקח בכל מקום שבו הוא נסחר

רשות הסחורות מפקחת באופן מלא על נגזרים ומחזיקה בסמכות אכיפה נגד הונאה ומניפולציה בשוק הספוט. הדבר אינו שקול לפיקוח רציף על כל בורסת ספוט.

טוקן שאינו נייר ערך יכול להימכר בעסקת ניירות ערך

השיווק, ההבטחות וההסתמכות על מאמצי הצוות יכולים להפוך את המכירה לחוזה השקעה, גם כאשר הנכס הבסיסי אינו נייר ערך בפני עצמו. (SEC)

חברה בעלת רישיון במדינה אחת אינה בהכרח מורשית בכל ארצות הברית

דרישות רישוי מדינתיות שונות זו מזו, וחברה עשויה להציע שירותים מסוימים רק בחלק מהמדינות.

מה כדאי לבדוק בפלטפורמה אמריקאית?

לפני שמסתמכים על טענה כמו „מפוקחת בארצות הברית”, כדאי לבדוק כמה פרטים.

איזו ישות משפטית מספקת את השירות?
קבוצת חברות יכולה להפעיל ישויות שונות למסחר, למשמורת ולנגזרים.

אצל איזה גוף היא רשומה?
רישום אצל FinCEN, רשות מדינתית, רשות הסחורות או הרשות לניירות ערך אינו אותו דבר.

איזה מוצר מכוסה ברישיון?
ייתכן שמוצר הנגזרים מפוקח, אך שירות הספוט מסופק בידי חברה אחרת.

מי מחזיק בנכסים?
צריך לבדוק אם הנכסים מוחזקים במשמורת, מופרדים מנכסי החברה ומה קורה במקרה של חדלות פירעון.

האם השירות זמין במדינת המשתמש?
חברה יכולה להיות פעילה בארצות הברית אך מוגבלת במדינות מסוימות.

האם קיים ביטוח, ומה הוא מכסה?
ביטוח מפני פריצה של מערכות החברה אינו בהכרח מכסה ירידת מחיר, גניבת סיסמה או כשל של מטבע.

האם מדובר ברישום פעיל?
יש לבדוק במאגר הרשמי של הרשות ולא להסתפק בסמל שמופיע באתר החברה.

האם המאבק בין הרשויות הסתיים?

הפרשנות המשותפת של הרשויות בשנת 2026 צמצמה חלק מאי־הוודאות והציגה חלוקה ברורה יותר בין סחורות דיגיטליות, פריטי אספנות, כלים דיגיטליים, מטבעות יציבים וניירות ערך דיגיטליים. היא גם חידדה שהנכס והעסקה שבה הוא נמכר עשויים לקבל סיווג שונה. (Commodity Futures Trading Commission)

אבל פרשנות רגולטורית אינה זהה לחוק מקיף שחוקק הקונגרס.

היא יכולה להיות מיושמת מחדש, להשתנות בעקבות פסיקה או להתעדכן בידי הנהלה עתידית. בנוסף, שאלות כמו רישוי אחיד של בורסות ספוט, הפרדת נכסי לקוחות, פיקוח על מתווכים ושיתוף הפעולה בין הרשויות עדיין נמצאות במרכז חקיקת מבנה השוק.

הצעת חוק CLARITY מבקשת ליצור מסגרת מפורטת יותר שבה הרשות לניירות ערך תטפל בגיוסים ובחוזי השקעה, בעוד רשות הסחורות תקבל סמכות רחבה יותר על שוקי הסחורות הדיגיטליות והמתווכים הפועלים בהם. נכון ליוני 2026, ההצעה התקדמה משמעותית אך טרם הפכה לחוק מחייב. (banking.senate.gov)

אין „שר קריפטו” אמריקאי

שוק הקריפטו האמריקאי אינו מפוקח בידי גוף אחד שמחליט אילו מטבעות מותרים, אילו בורסות בטוחות ואילו פרויקטים ראויים להשקעה.

הרשות לניירות ערך בוחנת ניירות ערך וחוזי השקעה.
רשות הסחורות מפקחת על נגזרים ונלחמת בהונאה ובמניפולציה בסחורות דיגיטליות.
FinCEN עוסקת בהעברת כספים ובהלבנת הון.
הרגולטורים הבנקאיים מפקחים על פעילות הבנקים.
המדינות מעניקות רישיונות ומפקחות על חברות תשלומים.
רשות המסים עוסקת בדיווח ובחבות המס.
וגופי האכיפה חוקרים עבירות פליליות.

המערכת הזאת יכולה ליצור כפילות, פערים וחוסר ודאות, אך היא גם משקפת את העובדה שקריפטו אינו מוצר אחד. הוא יכול להיות אמצעי תשלום, נכס השקעה, סחורה, נייר ערך, תוכנה או תשתית פיננסית.

לכן השאלה הנכונה אינה רק „האם החברה מפוקחת?”, אלא:

מי מפקח עליה, על איזו פעילות, תחת איזה רישיון — ומה נשאר מחוץ לפיקוח?

הערת הבהרה:
הכתבה משקפת את המסגרת הרגולטורית בארצות הברית נכון ליוני 2026 ונועדה למטרות מידע ולימוד בלבד. חקיקה, פרשנויות רגולטוריות והליכי משפט עשויים להשתנות. אין לראות בתוכן ייעוץ משפטי, ייעוץ מס או קביעה בדבר מעמדו של נכס, שירות או חברה מסוימים.