סלסטיה והמהפכה המודולרית: למה הבלוקצ׳יין של העתיד עשוי להיות בנוי מחלקים?

במשך שנים נבנו רשתות בלוקצ׳יין כמו בניינים שבהם חברה אחת נדרשת לבצע את כל העבודה: לתכנן, לבנות, להתקין את התשתיות, לאבטח את המבנה ולתחזק אותו לאורך זמן.

הרשת מקבלת את העסקאות, מעבדת אותן, קובעת את סדרן, שומרת את הנתונים ומוודאת שכל המשתתפים מסכימים על המצב העדכני. השיטה הזאת עובדת, אך כאשר מספר המשתמשים גדל, אותו בלוקצ׳יין נדרש להתמודד עם עומס הולך וגובר.

התוצאה מוכרת היטב בעולם הקריפטו: רשתות איטיות יותר, עמלות גבוהות ומאבק מתמשך בין מהירות, אבטחה וביזור.

כאן נכנסת לתמונה סלסטיה, שמציעה רעיון שונה: במקום לבנות בלוקצ׳יין אחד שמנסה לעשות הכול, מפרקים את המערכת למספר שכבות — וכל שכבה מתמחה במשימה אחרת.

אפשר לחשוב על זה כמו מפעל מודרני. במקום שעובד אחד ירכיב את המוצר כולו מתחילתו ועד סופו, העבודה מחולקת בין תחנות מתמחות. כל תחנה מבצעת משימה מוגדרת, וכך המערכת כולה יכולה לפעול בצורה יעילה וגמישה יותר.

סלסטיה רוצה להיות אחת משכבות היסוד של המפעל הזה.

הבעיה: בלוקצ׳יין אחד שנדרש לעשות הכול

ברשת מסורתית, אותה מערכת אחראית בדרך כלל לארבע משימות מרכזיות:

ביצוע העסקאות: הפעלת החוזים החכמים וחישוב השינויים בחשבונות המשתמשים.

יישוב העסקאות: קביעת המצב הסופי של הרשת וטיפול במחלוקות.

הסכמה: יצירת הסכמה בין המשתתפים על סדר העסקאות והבלוקים.

זמינות הנתונים: הבטחה שהמידע הדרוש לבדיקת העסקאות אכן פורסם ונגיש.

כאשר כל המשימות האלה מרוכזות באותה רשת, כל משתמש וכל יישום מתחרים על אותם משאבים.

אפשר להשוות זאת לכביש יחיד שעליו נוסעות מכוניות פרטיות, משאיות, אוטובוסים ורכבי חירום. כל עוד התנועה דלילה, המערכת פועלת היטב. כאשר מיליוני משתמשים מנסים להיכנס יחד, הכביש נסתם ומחיר הנסיעה עולה.

הגישה המודולרית מנסה להחליף את הכביש היחיד במערכת תחבורה שלמה, שבה כל סוג של פעילות מקבל מסלול מתאים משלו.

הפתרון: לפרק את הבלוקצ׳יין לשכבות

סלסטיה אינה מנסה להיות רשת שבה הציבור משתמש ישירות כדי לסחור, לשחק או להפעיל אלפי יישומים.

היא מתמקדת בעיקר בשתי משימות: יצירת הסכמה על סדר הנתונים והבטחה שנתוני העסקאות פורסמו וזמינים לבדיקה.

מעליה יכולות לפעול רשתות אחרות שמבצעות את העסקאות ומפעילות את היישומים שלהן בעצמן.

כך כל פרויקט אינו חייב לבנות מחדש את כל מערכת הבלוקצ׳יין. הוא יכול להתמקד בחוקים, במוצר ובחוויית המשתמש שלו, ולהשתמש בסלסטיה כשכבת בסיס לפרסום הנתונים. מסמכי סלסטיה מגדירים רשת מודולרית כרשת המתמחה במשימה אחת או שתיים, בניגוד לרשת מונוליטית שמבצעת את כל המשימות בעצמה. (Celestia)

במילים פשוטות: סלסטיה אינה מנסה לבנות את כל הבית. היא מספקת את הקרקע ואת התשתית שעליה אחרים יכולים לבנות בתים שונים.

מהי זמינות נתונים, ולמה היא חשובה כל כך?

זהו אחד המושגים המרכזיים בפרויקט.

נניח שרשת מסוימת מפרסמת כותרת של בלוק חדש וטוענת שבתוכו נמצאות אלפי עסקאות תקינות. כדי שהמשתמשים יוכלו לבדוק את הטענה, נתוני העסקאות עצמם חייבים להיות זמינים.

אם יוצר הבלוק מפרסם רק את התוצאה הסופית אך מסתיר חלק מהמידע, המשתמשים אינם יכולים לדעת אם העסקאות היו תקינות, אם נוצר כסף שלא כדין או אם מצב החשבונות שונה בצורה פסולה.

שכבת זמינות נתונים מבטיחה שהמידע הנדרש לאימות אכן פורסם ושניתן להוריד אותו.

סלסטיה מחלקת את הנתונים למרחבים נפרדים, כך שכל יישום או רשת יכולים לפרסם את המידע שלהם בלי שכל משתמש יצטרך לעבד את הנתונים של כל היישומים האחרים. (Celestia Documentation)

אפשר לחשוב על כך כעל מחסן מסמכים ציבורי. סלסטיה אינה מחליטה אם כל חוזה שנמצא במחסן הוא עסקה טובה, אך היא מוודאת שהמסמכים הוגשו ושמי שצריך לבדוק אותם יכול לגשת אליהם.

כיצד אפשר לבדוק את הנתונים בלי להוריד הכול?

אחת הטכנולוגיות החשובות של סלסטיה היא דגימת זמינות נתונים.

במקום שכל משתמש יוריד את כל המידע שנמצא בכל בלוק, צמתים קלים בוחרים דגימות קטנות ואקראיות מתוך הנתונים.

אם מספר גדול של דגימות נמצא וזמין, ניתן לקבל ביטחון גבוה שגם יתר הנתונים פורסמו. כך משתמשים יכולים לבדוק את זמינות המידע בלי להפעיל מחשב כבד ובלי להוריד כל עסקה ברשת.

צמתים קלים של סלסטיה משתמשים בשיטה הזאת כדי לאמת שהמידע בבלוק זמין, בלי להוריד את הבלוק כולו. (Celestia Documentation)

ההשוואה הפשוטה היא לבדיקת משלוח של אלפי ארגזים. במקום לפתוח כל ארגז בנפרד, בוחרים דגימות אקראיות מכל חלקי המשלוח. אם הספק אינו יודע מראש אילו ארגזים ייבדקו, קשה לו להסתיר חלק משמעותי מהסחורה.

מהן רשתות גלגול, וכיצד הן משתמשות בסלסטיה?

רשתות גלגול הן מערכות שמעבדות עסקאות מחוץ לשכבת הבסיס ומפרסמות את הנתונים הדרושים לבדיקתן במקום אחר.

הן יכולות לבצע אלפי פעולות, לרכז אותן ולשלוח את נתוני העסקאות לסלסטיה. סלסטיה אינה מריצה את היישומים ואינה מחשבת את כל העסקאות מחדש. תפקידה הוא לוודא שהמידע פורסם וזמין.

כך רשת הגלגול יכולה להתמקד במהירות ובחוויית המשתמש, בעוד שסלסטיה מספקת את שכבת הנתונים.

המערכת מאפשרת גם לרשתות המשתמשות בתשתיות של אתריום לפרסם את נתוני העסקאות בסלסטיה במקום באתריום, תוך שמירה על יישוב העסקאות באתריום. לפי תיעוד סלסטיה, מבנה כזה עשוי להפחית עלויות ולשפר את יכולת ההתרחבות. (Celestia Documentation)

זה דומה למסעדה שאינה מגדלת בעצמה את הירקות, מייצרת את כלי המטבח ומפעילה חברת משלוחים. היא מתמקדת בהכנת האוכל, ומשתמשת בספקים מתמחים עבור יתר המשימות.

להקים רשת בלי להתחיל מאפס

בעבר, פרויקט שרצה להקים בלוקצ׳יין עצמאי נדרש לבנות כמעט הכול בעצמו.

הוא היה צריך לפתח מנגנון הסכמה, לגייס מאמתים, לשכנע אותם להפעיל שרתים, ליצור מערכת אבטחה ולבנות קהילה שתגן על הרשת.

זהו תהליך יקר ומסוכן. רשת חדשה עם מעט מאמתים עלולה להיות קלה יותר לתקיפה, גם אם היישום שנבנה עליה מוצלח.

סלסטיה מאפשרת לפרויקט לפרסם את הנתונים שלו ברשת קיימת ולהשתמש בזמינות הנתונים שלה, בלי להקים מערך נפרד שמבצע את אותה משימה.

הפרויקט עדיין צריך להחליט כיצד העסקאות שלו מתבצעות, כיצד מחלוקות נפתרות ואילו כללים יחולו על המשתמשים. אבל הוא אינו חייב לבנות מחדש כל שכבה במערכת.

סלסטיה מציגה את המודל כאפשרות להשיק בלוקצ׳יין מותאם אישית בלי להקים מערך מאמתים עצמאי עבור זמינות הנתונים. (Celestia)

היתרון הגדול: חופש לבנות רשת מותאמת

ברשתות מסורתיות, מפתח שבונה יישום חייב בדרך כלל לפעול לפי החוקים של הרשת המארחת.

הוא משתמש בשפת התכנות שלה, משלם לפי מבנה העמלות שלה ומקבל את מגבלות הביצועים שלה.

בגישה המודולרית, פרויקט יכול לבנות רשת בעלת חוקים משלה:

הוא יכול לבחור כיצד העסקאות יעובדו, איזה סוג של חשבונות יתקיים, כיצד ייגבו עמלות ואילו תכונות יהיו מובנות ברשת.

רשת של משחק יכולה להתאים את עצמה לאלפי פעולות קטנות ומהירות. מערכת פיננסית יכולה להתמקד באבטחה ובציות. רשת חברתית יכולה לבחור דרך אחרת לניהול מידע וזהויות.

כולם יכולים להשתמש באותה שכבת זמינות נתונים, אך לבנות מעליה מוצרים שונים לחלוטין.

זהו אחד היתרונות המרכזיים של הארכיטקטורה המודולרית: במקום שכל יישום יידחס לתוך אותה תבנית, כל פרויקט יכול לבנות סביב הצרכים שלו. סלסטיה מתארת את היתרונות המרכזיים של המודל כיכולת התרחבות, אבטחה משותפת וריבונות של הרשתות הנבנות מעליו. (Celestia)

מה תפקידו של מטבע טיה?

מטבע טיה משמש לתשלום בעבור פרסום נתונים על גבי סלסטיה.

כאשר רשת או יישום רוצים לפרסם חבילת נתונים, הם שולחים עסקה ייעודית ומשלמים עמלה במטבע טיה. העמלה תלויה בין היתר בכמות המידע שהרשת מבקשת לפרסם. (Celestia Documentation)

המטבע משמש גם להפקדה במנגנון ההוכחה באמצעות החזקה, שבאמצעותו המאמתים משתתפים ביצירת הבלוקים ובהגנה על הרשת. בנוסף, המחזיקים יכולים להשתתף בממשל ולהצביע על הצעות הנוגעות לעתידה. (Celestia Documentation)

לכן הביקוש לשטח הנתונים של סלסטיה עשוי להשפיע על השימוש במטבע.

עם זאת, אין פירוש הדבר שצמיחת הרשת מבטיחה עלייה במחירו. מחיר המטבע מושפע גם מהיצע, משחרור מטבעות, מתגמולי ההפקדה, מהתחרות ומהמצב הכללי בשוק.

כמו בכל פרויקט קריפטו, חשוב להבחין בין איכות הטכנולוגיה לבין כדאיות ההשקעה במטבע.

היתרונות של המודל המודולרי

יכולת התרחבות: חלוקת העבודה בין שכבות מאפשרת לכל מערכת להתמחות במשימה שלה, במקום שכל המשתמשים יתחרו על אותם משאבים.

הקמה מהירה יותר: מפתחים אינם חייבים ליצור מאפס תשתית שלמה לכל רשת חדשה.

חופש תכנוני: כל פרויקט יכול לבחור את חוקי הביצוע, סביבת הפיתוח ומבנה העמלות שלו.

אבטחה משותפת: רשתות חדשות יכולות להסתמך על שכבת נתונים קיימת במקום לנסות להגן לבדן על כל רכיבי המערכת.

בדיקה נגישה יותר: דגימת זמינות הנתונים מאפשרת גם לצמתים קלים להשתתף בבדיקת הרשת בלי לאחסן את כל המידע.

זהו שינוי בתפיסה: לא עוד מרוץ לבניית בלוקצ׳יין אחד שיוכל לבצע כל משימה, אלא יצירת מערכת של שכבות מתמחות שעובדות יחד.

אבל מי אחראי לשמור את המידע לאורך שנים?

כאן חשוב להבין מגבלה מהותית.

סלסטיה נועדה להוכיח שהנתונים פורסמו והיו זמינים בזמן יצירת הבלוק. היא אינה מבטיחה שכל מידע היסטורי יישמר לנצח בתוך הרשת עצמה.

יישומים, מפעילי צמתים, שירותי ארכיון וחברות מידע צריכים לשמור את ההיסטוריה בהתאם לצרכים שלהם. התיעוד הרשמי מסביר ששכבת זמינות נתונים מתמקדת בפרסום מאובטח של המידע, בעוד ששמירה ארוכת טווח יכולה להתבצע בידי גורמים בעלי תמריץ לכך. (Celestia Documentation)

אפשר להשוות זאת לעיתון שמוודא שהגיליון פורסם והגיע לדוכנים ביום ההפצה, אך אינו מתחייב להחזיק עותק מכל גיליון בכל בית למשך מאה שנה.

ההבחנה הזאת אינה מבטלת את היתרון של סלסטיה, אך היא מראה שהרשת אינה פותרת לבדה כל בעיה הקשורה למידע.

האתגרים של סלסטיה

לצד החזון המרשים, הדרך להצלחה עדיין אינה מובטחת.

תחרות חזקה: סלסטיה אינה שכבת זמינות הנתונים היחידה. אתריום ופרויקטים נוספים משפרים גם הם את יכולת פרסום הנתונים ומנסים למשוך רשתות גלגול.

תלות בפרויקטים אחרים: סלסטיה אינה מכוונת בעיקר למשתמש הקצה. היא זקוקה לכך שמפתחים ורשתות יבחרו לבנות עליה ולהמשיך לפרסם בה נתונים לאורך זמן.

מורכבות טכנית: המודל המודולרי גמיש, אך הוא גם מפצל את המערכת בין כמה שכבות. תקלה בחיבור ביניהן עלולה להשפיע על המשתמשים.

אבטחה אינה אחידה בכל השכבות: סלסטיה יכולה להבטיח שהנתונים פורסמו, אך היא אינה מבטיחה שכללי הביצוע של כל רשת שנבנתה מעליה בטוחים או הוגנים.

שמירת מידע היסטורי: רשתות צריכות לתכנן כיצד לשמור ולאחזר את הנתונים שלהן לאורך זמן.

המודולריות מפזרת את האחריות בין שכבות. זה מעניק חופש רב יותר, אך מחייב כל פרויקט להבין בדיוק על איזו שכבה הוא סומך ובאיזה תפקיד.

האם סלסטיה מתחרה באתריום?

התשובה מורכבת.

מצד אחד, סלסטיה מתחרה על תפקיד שאתריום מבצע עבור רשתות גלגול: פרסום ואחסון זמני של נתוני העסקאות.

מצד שני, היא יכולה לעבוד לצד אתריום. רשת גלגול יכולה לבצע עסקאות בעצמה, לפרסם את הנתונים בסלסטיה ולהשתמש באתריום לצורך יישוב סופי של מחלוקות.

לכן סלסטיה אינה בהכרח “רוצחת אתריום”. היא מציעה דרך אחרת לחלק את העבודה בין רשתות.

במקום לשאול איזו רשת תבצע הכול, המודל המודולרי שואל: איזו רשת תבצע כל משימה בצורה הטובה ביותר?

זו שאלה שונה לחלוטין — והיא עשויה לשנות את מבנה התעשייה.

האם זה שימוש אמיתי בבלוקצ׳יין?

סלסטיה ממחישה היטב מדוע עולם הקריפטו רחב בהרבה ממטבעות ומסחר.

הפרויקט אינו מנסה רק ליצור כסף דיגיטלי חדש. הוא מנסה לבנות תשתית שתאפשר לפרויקטים אחרים להקים רשתות, לפרסם מידע ולהפעיל יישומים בצורה יעילה יותר.

הבלוקצ׳יין כאן משמש כמערכת ציבורית לפרסום ואימות נתונים.

המטבע אינו המוצר היחיד. הוא מנגנון התשלום והאבטחה שמפעיל שכבת תשתית שלמה.

עבור הציבור הרחב, זו אולי אינה הטכנולוגיה המוחשית ביותר. אין כפתור אחד שלוחצים עליו ומקבלים מוצר מוכר. אבל כמו תשתיות אינטרנט, שרתי ענן וכבלים תת־ימיים, דווקא המערכות שאיננו רואים הן לעיתים אלה שמאפשרות לכל היתר לפעול.

סיכום

סלסטיה מציעה שינוי יסודי בדרך שבה בונים בלוקצ׳יין.

במקום שכל רשת תנסה לבצע לבדה את כל המשימות, היא מציעה חלוקת עבודה: רשת אחת מעבדת עסקאות, אחרת מיישבת מחלוקות, וסלסטיה דואגת שהנתונים פורסמו וזמינים לבדיקה.

הגישה הזאת יכולה להקל על הקמת רשתות חדשות, להרחיב את קיבולת המערכת ולאפשר למפתחים לבנות בלוקצ׳יינים המותאמים למוצר שלהם — במקום להתאים כל מוצר למגבלות של בלוקצ׳יין קיים.

אך סלסטיה עדיין צריכה להוכיח שמפתחים אכן יאמצו את המודל בהיקף רחב, שהשכבות השונות יעבדו יחד באופן אמין וששוק זמינות הנתונים יוכל להצדיק את קיומן של כמה תשתיות מתחרות.

אם הבלוקצ׳יין המונוליטי דומה לטלפון ישן שבו כל המערכת הגיעה כמכשיר סגור אחד, סלסטיה מציעה משהו שדומה יותר לאינטרנט: שכבות נפרדות, ספקים שונים וחופש לבנות מעל התשתית כמעט כל דבר.

ייתכן שהבלוקצ׳יין של העתיד לא יהיה רשת אחת גדולה ששולטת בכול. ייתכן שהוא יהיה מערכת של אלפי רשתות מתמחות — וסלסטיה מנסה להפוך לקרקע המשותפת שעליה הן ייבנו.

האתר הרשמי של הפרויקט: סלסטיה